כוחו של הפחד במציאות משתנה

המציאות משתנה ולא בקלות, בתוך השינוי חיים וקיימים אנשים, וחלומות ורצונות, קיימים תינוקות וילדים ונערים ונערות וגם אנשים שבגרו והורים והם כבר אינם צעירים

במציאות שמשתנה תמיד יהיה מי שיקפוץ על ה”מציאה” על מנת להפיק נתח לעצמו כמו טובות הנאה של כסף, מעמד, פרסום וכמובן כוח שמאפשר לשלוט בהמונים ולנהל אותם

במציאות שמשתנה נמצא את אלה שרגישים יותר כמו ילדים ונערים ונערות, אלה זקוקים לתמיכה של מסגרת, להכוונה הן מצד המשפחה מצד המסגרת בה הם נמצאים וגם מהדרג הגבוה, משרד החינוך והממשלה

וכאשר תמיכה זו נסדקת ומבלבלת מקטינה ומצמצמת את המורים ומקטינה ומבלבלת את התלמידים והמסגרת לא תומכת והפעם הכוונה למסגרת בתי הספר ולמסגרת ממשלתית רחבה שהתקשורת היא כלי באמצעותו מגיעים לתוך המשפחות וגם למסגרות שכבר ההרוסות, התקשורת משמיעה בקול אחיד את מה שהממשלה או אותם ידיים נסתרות רוצות לעשות למען עצמן, בביטויי הפחדה ואיומים וסנקציות שלא משאירות קרן אור אחת באפלה שירדה עלינו, וכאשר  גם התמיכה החברית נסדקת, במצב זה נוצר קרע, קרע עמוק בנפש האדם שנובע מכוחו של הפחד

נוכל לראות את הפחד ומכאן ההפחדה הבלתי פוסקת כישות בפני עצמה שמשתלטת על הילד או על הנוער, לפחד כוח גדול אם אין נקודת איזון ממול כמו ידע והכוונה אינה לידע שמלמדים בבתי הספר, הכוונה לידע שייתן אור על התקופה ועל מה שקורה באמת ידע שיכול להרגע ולהגיע מההורים, או מהסבים והסבתות, אז מה עשו? ומה קרה?
דבר ראשון אלה, אלופי הפחד וההפחדה נטרלו דרג זה של המשפחה בתואנה של שמירה, כאילו כך שומרים על הסבים והסבתות, וכאן החל כדור שלג שסחף איתו את הורי הנוער והילדים ואף אחד לא באמת שם לב למה שקורה לאוכלוסיה רגישה זו, עד שכיום יש כבר מדדים שמראים עד כמה המצב חמור, ילדים רכים ובני נוער מתאבדים וזה מזעזע, בכוחו של הפחד לגרום לאובדן אמונה עמוק ואין הכוונה רק לאמונה דתית הכוונה לאמונה בחיים, לטעם של השמחה וההתרגשות ולתכלית אובדן האיחוד המשפחתי והחברי דבר שגורם לתחושת בדידות עמוקה, הפחד וההפחדה הורסים כל חלקה טובה, ומתמכרים לזה

לא מעיזים לסגור את התקשורת שזו כל כוונתה ועבודתה, להמשיך ולזרוע פחד והפחדה, לא מעיזים לצאת ולחיות ולא מעיזים להגיד פשוט לא

תשמרו על הילדים והקשיבו להם יותר

תשמרו על הילדים ומצאו פתרונות יצירתיים שיתנו טעם של שמחה

תשמרו גם על השמחה שלכם

אני חושבת על אותם שקיפחו את חייהם ונכנעו לפחד, אני חושבת על המשפחות שנותרו ואיך ייראו חייהם, אני חושבת על ההורים על האחים וגם על הסבים והסבתות, כולם שכחו מכוח ההפחדה והפחד את קדושת החיים את מה שחשוב באמת