מסע הנשמה וגילוי הנסתר בתוכנו

יקירים, אולי אפשר להאיר מעט את הנושא הכאוב של היפרדות הגוף ומהקיום המוכר, היפרדות מאדם אהוב ויקר, שימו לב אינני אומרת מוות, אני אומרת היפרדות מהגוף, קיים רגע מסויים או ארוע כזה או אחר בו הגוף מסיים את תפקידו כלומר מת, ומת מהמילה תם, תם זמנו או בריאותו או תוקפו, האם האדם “יודע” מתי מגיע זמנו להמשיך הלאה, האם סיום תפקודו של הגוף הוא באמת סוף פסוק? מה יש בנו כמורכבות אנושית שמהווה את מי שאנחנו או מי שחשבנו את מי שאנחנו, ואת מי שהם אהובינו

ומכאן יוצא שקיימים בנו רובדים שונים, רובדים שגם הם בעלי רובדי משנה ומה הם אותם רובדים, מיני מחשבות ורגשות וחוויות והתנהגויות מתקופת חיים זו ומתקופות וחיים קודמות והכל מתקיים בנו כאן ועכשיו, אבל נתייחס לבסיס ונתחיל מלמטה

גוף פיזי, נפש, רוח ונשמה, (ויש גם חיה ויחידה שהם עליונים וההתייחסות אליהם קצת שונה) את הגוף הפיזי כולנו מכירים וחשים, גם את הנפש אנחנו חשים הנפש היא החווה והרגשות, הנפש היא הדם, וכפי שכתוב במקורות “ושם נפשו בכפו” כלומר הנפש היא מרכיב שניתן לאגור בכף וגם כתוב בספר שמות “ונשמרתם לנפשותיכם” ומה הכוונה, על האדם לעמול ולעשות הכל על מנת לשמור על המרכיבים המיוחדים והקדושים שנטע בנו הקדוש ברוך הוא והכוונה לגוף ברמה של אכילה מודעת ותנועה והימנעות מסכנות מיותרות

ומהי הרוח, הרוח היא יחידת חיים שנעה ומניעה, ומה היא מניעה? היא מניעה את מחשבה גם בזמנים שלא ממש מובן אבל תופסים את רוח הדברים, אנחנו בודקים מאין נושבת הרוח ולאן ומהי עוצמת הרוח, וזו הרוח שבנו “ויפח באפיו רוח חיים” בראשית ב’ הרוח היא המניעה את כוח החיים ואינה גלויה ואינה גשמית ועדיין רב כוחה, יש מי שמנסה לשבור את רוח האדם ולא יצליח כלומר חייבים להיכנס לתודעה מרכיבים שיניעו את הרוח הפוך לאמת וזה מה שעלול לשבור את רוח האדם

ומהי הנשמה, הנשמה היא רסיס או ניצוץ אלוהי המתקיים בנו, ואותו ניצוץ או רסיס מכיל את כל הידע, השעורים, הכישורים, הייעוד והיכולות של האדם, ורסיס נשמה זה מגיע מהאדם הראשון, וכך זה מאז ועד היום, כלומר כאן נוכל לראות עד כמה הנשמה נצחית ואין סופית, הנשמה רוצה לגדול ולהתפתח ולהתרחב, ולכן היא יודעת את סיבת היוולדה, את התפקיד, הנשמה מגיעה משורש הנשמות ומגיעה לעולם שקיים בו כוח הבחירה, המודעות, היצירה, הנתינה והדיבור וזהו רק מדגם מסך כל האיכויות שיש לאדם

הנשמה נצחית והגוף בר חלוף, חלוף כלומר מתחלף משתנה ועובר מגוף לגוף, ולכן חשוב ביהדות אמירת הקדיש, וקדיש נאמר לעילוי נשמת האדם, הקדיש עוזר ומאפשר את העליה של הנשמה למקורה ומצב גשמי של גוף למצב רוחני, המעבר לא תמיד קל ולכן הקדיש חשוב ועוזר, הנשמה לא תמיד מזדהה עם הנפש, חשוב להדגיש שהנשמה מגיעה ממקום עליון שאין בו זמן, הזמן הוא ארצי, גשמי, אומר שלמה המלך בספר משלי “אלף שנים בעינך כיום אתמול” התדר של הזמן בעולמנו הפיזי נע לאט ולכן מתקיים הזמן,

הנפש עסוקה בסיפוק יצרים, יצר אכילה, שתיה, מנוחה, הנאה, ובמצבים קיצוניים נבין שהגוף יכול להתקיים גם אם הצרכים שנחשבים בסיסיים לא תמיד מתאפשר לספקם, וכאן נכנסים לפעולה הרוח והנשמה, כוח הבחירה והרצון ומהו הרצון? זהו הצינור דרכו ובאמצעותו הדבר נוצר, ומהו הדבר בדיוק מה שניקרה עכשיו במציאות בדיוק מה שנקרה בדרך ומרגיש כל כך אמיתי ומדוייק ולזה כדאי תמיד להקשיב

ואם נחזור לנשמה שנגזרת מנשמת אדם ראשון, והיא רק רסיס או ניצוץ או חלקיק נוכל להבין את הזיקה שיש לנו במיוחד היהודים איש לרעהו, נוכל לראות ולשים לב עד כמה גדול הלב היהודי במיוחד באחדותו ועד כמה קל להתאחד כאיש אחד למען מטרה נעלה, למען הצלת נפש, למען עזרה לזולת, נוכל לחוש זאת גם בקיום תפילות המוניות וגם כאלה שאינם המוניות בבתי כנסיות ובחגים, וכיצד אנו מגיבים לתקיעת השופר ולהולדת תינוק וקיום ברית מילה, וכל זה נובע מכוח האחדות המאחד של הנשמה הגדולה שכולנו חלק ממנה

מאת: בלה אשור – מטפלת רב תחומית וסופרת

ניתן ליצור קשר בטלפון 050-7201752

ולבקר באתר – ashurbella.com