קרן יעל – סיפורה של סופרת

אחד מזיכרונות הילדות הכי טובים שלי היו ימי החופש.

ההורים שלי היו לוקחים אותנו לטבריה ושם היינו נופשים על שפת הכנרת.

פעמים ספורות בלבד התאכסנו במוטל או באכסניה. לרוב ישנו באוהל על שפת הים.

אבא היה לוקח אותנו לטיילת של טבריה, שם הוא קנה לנו ממתקים ואני הייתי מביטה בכל חנויות המזכרות והצעצועים.

ערב אחד יצאנו אני, אייל אבא ואמא לשייט בסירת גומי. לאחר זמן מה צמאתי למעט שתיה, אבא מצא בקבוק בירה קטן ריק, שטף אותו היטב ומזג לתוכו מעט מיץ מנגו מהקנקן הגדול שלנו. שתיתי לי להנאתי את המיץ כשלפתע רואה אותי מרחוק אישה אחת והתחילה לצעוק על אבא שלי איזה הורה חסר אחריות הוא, איך הוא נותן לילדה קטנה לשתות בירה…….. אחרי שהרגענו אותה לא יכולנו להפסיק לצחוק על הסיטואציה שאנשים ראו ומה הם חשבו….

אני ואחי אייל, הגדול ממני אז בארבע שנים, היינו משתוללים על החוף בימים המאושרים האלו ומשתכשכים במימי הכנרת, ובלילה היינו שוכבים על החול, ב’מלון’ של מליון כוכבים, זרועים בשמים של קטיפה שחורה.

הבעתי משאלות אין ספור. והכוכבים היו בעיני פלא ומסתורין כמו יופי עילאי של היקום.

כשכתבתי את השיר הבא, הילדות המאושרת שלי עברה לי מול העיניים. ומה שהכי נצץ בימים האלו, היו הכוכבים.

תִּקְוָה

אֲנִי זוֹכֶרֶת, זֶה לֹא הָיָה מִזְּמַן

יָשַׁבְתִּי עַל הַבִּרְכַּיִם שֶׁל אַבָּא

מִסְתַּכֶּלֶת בַּכּוֹכָבִים, יַלְדָּה קְטַנָּה

עִם חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים.

חָלַמְתִּי לָגַעַת בַּכּוֹכָבִים

לְטַפֵּס אֶל עַל וּלְהַגִּיעַ רָחוֹק

אָז לֹא פָּחַדְתִּי,

זֶה הָיָה נִרְאֶה כֹּה תָּמִים

אָז בְּאוֹתָם יָמִים

יְמֵי הַיְּלָדוֹת הַנִּשְׁכָּחִים.

עורכת – יעל פריאל

פרטי התקשרות:

דף הפייסבוק

נייד: ⁦לחצו כאן⁩