אתמול הרגשתי את הכעס מתעורר. לקחתי את בני תום לקניית בגדים ולאורך כל הזמן שבילינו ביחד, הוא לא דיבר איתי. כששאלתי אותו מה קורה? הוא אמר לי שהוא כועס עלי כי אני חזרתי לעשן. ניסיתי להתגונן, הסברתי : שניסיתי והפסקתי לשבוע ולא הצלחתי . שום דבר לא עזר. תום עמד על שלו ואמר שהוא יכעס וימשיך לכעוס כל עוד אני מעשנת.
הרגשתי את הכאב של תום ואת הפחד שלו לאבד אותי ובאותה מידה הרגשתי את הכעס שלי עליו ועל עצמי. עליו מפני שהוא דורש ממני משהו שאני לא מצליחה לעשות בשבילו ועלי, שאני לא מצליחה להפסיק לעשן.
זה לא פשוט!
תמיד חשבתי שאני אעשה הכול, אבל הכול, כדי למנוע מבני כאב או פגיעה. זה לא פשוט כשאני מבינה שאני זו שמעוררת את הכאב והפגיעה. העישון שלי פוגע בתום קשות. תום פוחד שאני אחלה ואמות .והפחד שלו לאבד אותי מראה את עצמו בצורת כעס מאד גדול עלי.
כל התירוצים שאני משתמשת בהם הם חסרי משמעות בעיניו. והאמת היא שהם חסרי משמעות גם בעיניי.
אז בימים אלו אני לוקחת את ימי הסליחה כדי לסלוח לעצמי!
לסלוח על הנוקשות שבי, על האנוכיות והעקשנות ובעיקר על חולשותיי.
לסלוח לתום על המראה הקשה שהוא מציב מולי ומבקשת ממנו סליחה , שבדרכי אני המראה שלו לפחדים שהוא חווה, כשהפחד העיקרי הוא פחד נטישה.
אני מצטערת תום
סליחה
מאת: איריס קונפינו – מטפלת ריגשית
052-2611790