המסע אל האושר של בלה אשור
והשמחה במה או במי היא תלויה?
והשלמות במה השלמות תלויה? ומהו שלם
הנקודה זו אספר סיפור קטן שהתחרש אי שם בימי נעורי בהם עבדתי במפעל לייצור מחברות, ובכן באותו מפעל עבד בחור שגילו היה מעט יותר משלי, אבל גופו ממש לא “שלם” ומה זה אומר?
רגליו היו באורך הנכון לגילו, וגם ידיו וזרועותיו אורכן מדוייק, רק גופו לא כל כך, היתה לו גיבנת גדולה בגב ומלפנים בית החזה בלט מאוד ובגלל מבנה זה הצואר ניטע בתוך בית החזה, מכאן שידיו נראו ארוכות מדי, הסביבה לא אהבה את המראה שלו, כן הוא היה חרוץ, אבל את המראה לא אהבו,
ולכן בכל רגע מצאו סיבה לצחוק עליו להעיר הערות, ואין הוא הגיב, היתה לו תנועת יד אופיינית ותמיד אמר “אני שמח” אתם אומרים ומעירים וצוחקים ואני שמח, אני שמח פשוט שמח ואתם תגידו את מה שליבכם חפץ, וממנו למדתי הרבה, הוא בעיני עצמו היה שלם והיה שמח והיה מאושר, לעיתים לא השתכנעתי שהוא אכן שמח, אבל זה מה שאמר תמיד, השנים חלפו ודרכנו נפרדו, ובאחד הימים פגשתי אותו, אני הייתי אמא לארבעה ילדים ובפגישתנו הוא סיפר שיש לו שלושה ילדים ואישה טובה ולמרבה הפלא הוא גר בשכונה קרובה לשכונה בה גרתי, אלה מעגלי חיים מעניינים ומרתקים, וכן הוא שמח השמחה ניכרת מעיניו מדיבורו ומכל הוויתו
מיהו המאושר והשמח והשלם, כן יש לנו אתגרים בחיים ושעורים אותם לקחנו על עצמנו ללמוד ולתקן במיוחד תיקון המידות, ומנגד יש לנו גם כלים מצויינים איתם אפשר לגדול ולהתעצם ולממש את כל שנרצה והכל בפשטות ובאמונה, ואם זה לא קורה כדאי שנבדוק אילו תנאים אנחנו מציבים לעצמנו, אילו מעצורים ויותר מזה אילו זיכרונות ממשיכים להפיצע במחשבתנו וליצור שוב ושוב את המציאות המוכרת.
מה אומרת התורה
“איזהו אדם השמח בחלקו” וזה מה שאותו בחור יקר שיקף לי ולכולם, שמח בחלקו הוא ידע בידיעה שכלית שאינו שלם הוא ראה את עצמו במראה בכל יום, אולם בליבו היה בטוח שזה מקומו בעולם וזה חלקו, וכך הקדוש ברוך הוא שלח אותו לכאן לחיות את חייו בשמחה ולשקף לכולם את הפוטנציאל המדהים שעומד לרשות כולנו, להיות שמחים בחלקנו, גם אם חלקנו קטן או לא תמיד נוח עדיין זה חלקנו וזו נקודת המוצא ממנה נגדל
במרוץ החיים שבו כולנו לכודים, מתקיימת האשליה שנעוצה בחומר, וכך רק מגדלים את הסבל וההצטרכות וההזדקקות התמידית, משום שצריך וחייבים ואין ברירה, צריכים עוד בגד, אוכל, חפצים כאלה או אחרים, מכונית בית, חופש ונופש ומכל דבר הרבה וכל הזמן, ואיך נוכל למתן את המרוץ, בעיקרון אין בעיה עם הרכישות או ההנאות למיניהם אלה עם התדירות והכמות, ולעיתים די למתן מעט על מנת להגיע לשקט יחסי ורוגע, ויותר מזה מומלץ להיפתח ללמידה ליצירה, להיפתח לאנשים נוספים סביבנו
דבר נוסף עומד לתשומת ליבנו, מקומה של המדיה, התכנים, הפרסומות המוצרים המוצעים, הכל גדול חזק מרשרש וצבעוני, הטעמים מתחזקים וגם הריחות הכל נעשה מהיר ומודגש וכולנו או רובנו מושפעים וגם בנקודה זו כדאי למתן את ההחשפות, כלומר לא חייבים לצפות ולא חייבים לקנות פשוט לא חייבים.
ומה נרוויח אם נמתן?
נרוויח את הריכוז ותשומת הלב שניתן לעשיה כלשהי, להקשבה לאדם מולנו, נרוויח את המיקוד שקצת נשחק במרוץ החיים, נוכל לברר לעצמנו מה באמת חשוב ועל מה כדאי לוותר, האם חשוב לתת תשומת לב לילד או לרוץ לקניות? האם נכון לוותר על הנופש על מנת להיות עם ההורים או לסעוד אדם חולה למשל, דבר שיובל אותנו לצמיחה מחודשת, לשחרור כבלים מיותרים ולנתינה מדוייקת יותר לסביבה
מאת בלה אשור
בלה אשור – מטפלת רב תחומית וסופרת
ניתן ליצור קשר בטלפון 050-7201752
ולבקר באתר www.ashurbella.com